לא זוכרת מתי קראתי ספר ברצף מההתחלה ועד הסוף – אבל זה מה שקרה לי היום. בספר "לראות את האור", חן דרור מספרת את סיפורה האישי בצורה אותנטית, כנה ולא מתייפייפת. על מסעה האישי בהתמודדות עם סרטן בעינה – שדווקא גרם לה לראות יותר, לאהוב יותר, להבין יותר, ללמוד יותר, לחשוב יותר. על אומץ של אישה אחת שלא מוותרת – אבל גם משחררת. על מסע עם עצמך, עם עברך, עם בחירותייך. על מי את – בזוגיות ובלעדיה. מי הם אוהבייך, מה הם עבורך, ומה את עבורם. ומי את – שבעין אחת מכוסה, רואה יותר מכולנו. ספר חובה לכל אישה באשר היא. ולכל גבר – שרוצה לדעת מה היא אישה. אני מצדיעה לחן, שיודעת לומר לעין שעושה בעיות: "כל הכבוד." כי עם כל הכבוד – ויש כבוד – מגיע לחן: כל הכבוד. גם על היכולת לומר: "זה כואב." מי ייתן והאור והאהבה ששלחה חן – יעניקו לכולנו ריפוי פנימי אמיתי.